1על שם שהלהב עולה כתב בהדלקתן לשון עליה שצריך להדליק הנר עד שתהא שלהב' עולה מאליה. פיר' תחלה למה קרא הכתוב ההדלקה עלייה עד שכתב בהעלותך במקום בהדליקך ואמר על שם שהלהב עולה כתב בהדלקתן לשון עליה שפירושו מפני שמההדלקה תתחייב עלייה הכי טבע האש לעלות למעלה קרא הדלקה עלייה אח"כ ולמה לא אמר בהדליק' המורה על ההדלקה אבל אמר בהעלותך המורה על העלייה המתחייב' ממנה ואמר להודיעך שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עול' מאליה פירו' צריך להמתין בהדלקתן עד שתתלבה האש בכל חלקי הפתיל' ותתחיל השלהבת לעלות מאליה לא שידליקם בלבד ויניחם וילך ואע"פ שהעלייה היא מטבע האש בעצמה ואין המדליק פועל אותה מ"מ אחר שהו' הסבה במקרה בעלייתה שאלמלא ההדלק' אין שם עלייה נקרא הוא מעלה אבל בפרש' תצוה גבי להעלות נר תמיד לא פי' רק למה כתב להעלו' ולא להדליק ואמר שצריך להדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה אבל לא פירש למה קרא ההדלקה בשם עלייה ובפרשת אמור כתוב בו להעלות נר תמיד ולא פירש כלום כי המפרש פעם יפרש כל הבחינות הנופלות על הלשון ופעם יפרש קצת מהן ופעם יסמוך על מה שפירש במקום אחר ולא יפרש שם כלום:2ועוד דרשו רבותי' מכאן שמעלה היתה לפני המנור' שעליה הכהן עומד ומטיב. אע"פ שמל' בהעלותך הוא פועל יוצא ולפי המדר' היה ראוי להיות בעלותך שהוא פועל עומ' יש לומר שלא ידרשו זה ממלת בהעלותך כי עקר המלה הזאת אינה אלא להדלקה וההדלק' הוא פועל יוצא רק מה שדרשו בזה הוא על דרך הרמז בלבד מדאפקי' בלשון עלייה ואע"פ שדרשו מזה מכאן שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה דרשו עוד מכאן שמעלה היתה לפני המנורה שעלי' הכהן עומד ומטיב דשקול הוא ויבאו שניהם:3אל מול פני המנורה נר האמצעי שאינו בקנים אלא בגוף של מנור'. י"מ שהנר האמצעי הוא פני המנור' ומולו הוא המקום הנכחי לו מהכותל המערבי כאילו אמר אל המקום הנכחי לנר האמצעי יאירו כל שבעת הנרות ומה שפירשו ז"ל על יאירו ז' הנרות שעל ששת הקנים השלשה מזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן וכן השלשה מערביים ראשי הפתילות שבהן פונים למול האמצעי הכי פירושא וכי תימא איך אפשר שיאירו כל הנרות אל נוכח הנר האמצעי והלא כל אחד מהם יש לו מקום נכחי לעצמו כמנהג כל המנורות הדולקות השיב בזה שלא היה מצב הנרות הללו כמצב נרות המנורות שכל נר מאיר לנוכח עצמו אבל הנרות הללו היו פתילותיהן נצדדות כלפי הנקודה הנכחית של הנר האמצעי עד שהיו כלן מאירין נוכח הנקודה הנכחית של הנר האמצעי ומה שכתב אחר זה ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צרי' הכי פירושא למה נשתנה מצב הנרות הללו ממצב כל הנרות של מנורות כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך שאילו היה מצבם כמצב הנרו' של המנורות שהן עשויין לאורה היו אומרים שגם הנרות הללו לאורה הן עשויות וכביכול לאורה היא צריך עכשו שמצבם משונה ממצב הנרות של כל המנורו' העשויין לאורה יאמרו בודאי הנרות הללו לא לאורה הן עשויין ולא לאורה הוא צריך וזה פי' משובש שהרי רש"י ז"ל עצמו כת' בפרשת תרומה בפסוק והאיר על עבר פניה עשה פי ששת הנרות שבראשי הקני' היוצאים מצדיה מסובין כלפי האמצעי לא כלפי מולו ובפרק במה מדליקין כתב למאן דאמר צפון ודרום היו מונחים האמצעי קרי מערבו על שם שהי' פיו כנגד המערב וכל שאר הנרות כלפי האמצעי דכתיב אל מול פני המנורה דהיינו האמצעי יאירו של צפון היו פונים לדרום ושל דרום היו פונין לצפון ובספרי שנינו בהדיא לפי שהוא אומר והעלה את נרותיה והאיר אל עבר פניה שומע אני יהו הנרות דולקין על פני כל הנרות פירוש כל אחד מהנרות יהא מאיר לנוכח עצמו ת"ל אל מול פני המנורה שיהיו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחת באמצע נמצאו כלן מקבילין את האמצעי הרי לך בפירוש שהנרות היו מקבילין את האמצעי עצמו לא שהיו מקבילין את מולו שהוא המקום הנכחי לנר האמצעי וי"א שפירוש אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי לא כלפי מולו והוא דבק עם בהעלותך ויאירו שבעת הנרות הוא מאמ' בפני עצמו ופירושו בהדליקך את הנרות יהיה הדלקתן באופן שיהיו פונים כלפי הנר האמצעי ופירוש יאירו שבעת הנרות על הסדר הזה יאירו שבעת הנרות וראית' מפסוק ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה ואיננו נכון שאם הדבר כן לא היה לו לרש"י ז"ל לפרש שעל ששת הקני' ג' מזרחי' פוני' למול האמצעי כו' על יאירו שבעת הנרות שהרי אין זה דבק עם אל מול פני המנורה עד שיקשה עליו שאין כל הז' למולו אלא הששה בלבד אבל היה לו לפרש מה שפירש ביאירו שבעת הנרות בפסוק בהעלותך את הנרות אל מול שאינו בעבור כל הנרות אלא בעבור הששה שעל ששת הקנים בלבד אבל ממה שאמר סתם בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה וכן מפסוק אל מול פני המנורה העלה נרותיה דמשמע מסתם נרות ונרותיה כל הז' ואינם אל מול רק הששה בלבד אין לבטל הפירוש הזה לומר עדיין הקושיא של ששת מיבעי ליה במקומה עומדת כי הסת' יאמר על הקצת מפני שלא חשש הכתוב להוציא אחד מן החשבון כמו לכלם נתן לאיש חליפות שהוא חוץ מבנימין אף כאן אמר נרות ונרותי' בעבור הששה שלא חשש הכתוב להוציא א' מן החשבון והרב רבי יצחק בר' ששת נשאל על פי' זה המאמר והשיב שרז"ל הוקשה להם אחר שאין פנים ואחוריים למנורה רק פי הנרות הוא הפנים מה צריך לומר אל נוכח פני הנרות יאירו ולזה אמרו שפני המנורה האמורים כאן הוא פי הנר האמצעי ושיעור הכתוב הוא לנגד פי הנר האמצעי יביטו פיות הנרות הנשארים משבעת הנרות שהן השש נרות שעל הקנים ולא יהיו הפיות נוטות נוכח הכותל המערבי רק יהיו באמצע הבזיכין מן הצד בעניין שיטו נוכח הקנה האמצעי ג' מכאן וג' מכאן ויסכים המדרש הזה למה שאמר הכתוב והאיר אל עבר פניה כי פירוש עבר בלשון עברי הוא צד כמו כתובים משני עבריהם ולזה גם כן כיון תנא דספרי באמרו עשה לה מול ופנים ר"ל שלא יהיו הפיות נוטים כלם לצד א' אבל יהיה הא' נוטה לצד מערב והאחרים נוטים לצד פי הנר ההוא ובזה יתקיים מה שאמר הכתוב מול פני כי האמצעי הוא הפנים והאחרים משבעת הנרות המביטים הנר האמצעי הם מול ואל יקשה לכם האי שבעת הנרות ששת הנרות מיבעי ליה כי פירושו הנשארים משבעת הנרות ועוד אפשר לומר שלא היו הפיות באמצע הבזיכין מן הצד לגמרי אבל היו נוטים נוכח הכותל המערבי אלא שהיו נוטים מעט לצד פי הנר האמצעי וזהו לשון הבריתא שהובאה באחרון ממגלה אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שיהיה מצדד פניהם כנגד הנר המערבי ומלשון מצדד נראה שלא יהיה ממש באמצע הצד רק שמצדדים קצת כנגד הנר ההוא ולפי זה לא יהיה המקרא יוצא מידי פשוטו כי יהיו כל ז' הנרות מביטים לכותל המערבי כפי פשוטו של מקרא ויהיו גם הששה נוטים לצד האמצע כפי מדרש רז"ל ולפי זה גם לשון שבעת הנרות הוא מבואר כי לא היה אפשר לומר ששת הנרות כי לפי הפשט כל ז' הנרות הם ממש וגם לפי מדרש רז"ל יתורץ הלשון הנשארים מז' הנרות כמו שכתבתי למעלה עכ"ד. והנה לפירושו הראשון תפול עליו קושית ששת מיבעי ליה כמו שהקשה הוא בעצמו כי תשובתו אינה כלום כי לא יאמר הנשארי' משבעת הנרו' אלא כשהנשארים הם המועטים לא כשהם כלם פחות אחד אלא אדרבה היה לו לומר שנקראו הששה שבעה מפני שהם הרבים ולא חשש הכתוב להוצי' אחד מהז' עם היות שגם זה בלתי נכון דאם כן היה לו לומר יאירו הנרו' סתם שאז היה לנו לפרש שאע"פ שסתם הנרות כלל כל השבע' לא חשש הכתוב להוציא אחד מן הכלל לא שיאמר מספר השבעה שיורה שבא לכלול כל הז' וכן מה שפירש באחרונה שלא היו הפיות באמצעי הבזיכין מן הצד לגמרי אבל היו נוטים נוכח הכותל המערבי אלא שהיו נוטים מעט לצד פי הנר האמצעי כדתניא בפרקא בתרא דמגלה ומייתי לה במנחות בפ' שתי הלחם אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדדין פניהם כלפי הנר המערבי דמשמע שלא היתה הפתילה באמצע הצד ממש אלא שהיו מצדדין קצת כנגד הנר האמצעי הנה צלל במים אדירים והעלה חרס בידו שהרי כל עצמו בזה הפירו' לא היה רק כדי שלא תפול עליו קושית ששת מיבעי ליה והנה יגע ולא הונח לו כי עדיין הקושיא במקומה עומדת שהרי אע"פ שהשבע' יחד היו נוטי' נוכח הכות' המערבי מכל מקו' לא היו נוטים לצד פי הנר האמצעי רק הששת נרות ואיך אמר אל מול פני המנורה שפירושו לצד פי הנר האמצעי יאירו ז' הנרות אבל הרב הזה חשב מאחר שכל הנרות יחד היו נוטים לצד הכותל המערבי הנה מאותו הצד צדק לומר יאירו ז' הנרות מפני שהמול שלפניה הוא הכותל המערבי כאילו אמר אל הכותל המערבי יאירו כל ז' הנרות שזהו לפי פשוטו של מקרא ומפני שרז"ל דרשו אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי ולא יפול בזה רק ששת ולא שבע הוצרך לומר שפירוש שבעת הנרות הנשארות מהשבע ויהיה המקרא הזה מתפרש לפי פשוטו ולפי מדרשו לפי פשוטו יהיה פירוש שבעת הנרות כמשמעו ולפי מדרשו יהיה פירושו הנשארים מהשבע שהן ששת הנרות והן דברים רחוקין מהשכל מאד עם שהקושיא במקומה עומדת דששת מיבעי ליה כי תשובתו עליה אינה כלום כדפרישית אבל הנכון בעיני שהנר האמצעי הבלתי נוטה אל אחד מהצדדים יצדק עליו לומר שהוא מאיר אל מול עצמו כדמשמע מבריתא דספרי דקתני לפי שהוא אומר והאיר אל עבר פניה שומע אני יהו הנרות דלוקין על פני כל הנרות כלומר שכל אחד מהם יהא דולק כנגד פניו דהיינו לנוכח עצמו תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהיו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד שלשה כלפי מזרח וג' כלפי מערב ומשום הכי לא הוקשה לרש"י ז"ל על המקרא של אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שפירושו כלפי הנר האמצעי יאירו ז' הנרות אלא מהשש נרות שעל הקנים היאך אפשר שיאמר בהם אל מול הנר האמצעי יאירו והלא מנהג כל הנרות שיהיו מאירין כלפי עצמו לפיכך פירש ואמר שהששה שעל ששת הקנים שלשה המזרחיים היו פונים למול האמצעי הפתילו' שבהן וכן הג' המערביי' ראשי הפתילות שלהן למול האמצעי אבל הנר האמצעי אינו צריך לפרש בו כלום משום דכיון שהיה פיו לנוכח פניו כמנהג כל הנרות ולא היה נוטה אל אחד הצדדים מאיר אל מול עצמו הוא:4שלש מזרחיים פונים למול האמצעי הפתילות שבהן וכן שלש מערביים. אתיא אליבא דתנא דספרי דתניא לפי שהוא אומר והאיר אל עבר פניה שומע אני שיהיו הנרות דלוקים על פני כל הנרות תלמוד לומר אל מול פני המנורה שיהו הנרות מקבילין את המנורה והמנורה את הנרות הא כיצד ג' כלפי מזרח וג' כלפי מערב ואחד באמצע נמצאו כלן מקבילין את האמצעי אי נמי אליבא דכ"ע דעד כאן לא קמיפלגי ר' ורבי אלעזר ברבי שמעון בפרק שתי הלחם אלא בנר המערבי דר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים ס"ל שהנר המערבי הוא הנר השני הסמוך לראשון שהוא בצד החיצון משו' דמקרא דיערוך אותו לפני יי' משמע אותו לפני יי' ולא אחר אלמא חד נר בלבד הוא דהוה כלפי פני יי' ואין זה אלא השני כדפרש"י ז"ל בהדיא בפרק במה מדליקין ור' אלעזר בר' שמעון דאמר צפון ודרום היו מונחים ס"ל שהנר המערבי הוא הנר האמצעי מפני שכל שאר הנרות השלשה צפוניים פוני' לדרום והשלשה דרומיים פונים לצפון ואין שום אחד מהם פונה לצד ההיכל שהיא לפני יי' אלא הנר האמצעי בלבד ונמצא שעליו כתוב יערוך אותו לפני יי' אבל לענין פניית כל הנרות למול הנר האמצעי שהוא גוף המנורה שאינו בקנים כ"ע מודו שכלם אליו היו פונים דאי אפשר לרבי שיחלוק על המקרא דאל מול פני המנורה העלה נרותיה שאם תאמר דס"ל שמול פני המנורה אינו ר"ל כלפי האמצעי אלא כלפי מולו שהיא הנקודה שבפרכ' הנכחית לפי הנר האמצעי אבל שאר הנרו' היו פיותיהן פונות לנוכח הנקודה הנכחית לפי הנר האמצעי קשיא מיערו' אותו לפני יי' דמשמע אותו לפני יי' ולא אחר אלמא חד נר בלבד הוה כלפי ההיכל ותו לא אלא עכ"ל דכ"ע מודו דפי' אל מול פני המנורה כלפי הנר האמצעי ואם כן אפילו לר' דאמר מזרח ומערב היו מונחים צ"ל דס"ל דג' המזרחיים היו פונים כלפי הנר האמצעי וכן הג' המערביים כדקתני בספרי וא"ת אי הכי היכי מצי רבי לאוכוחי מיערוך אותו דמשמע אחד ותו לא דמזרח ומערב היו מונחין הקנים דילמא צפון ודרום היו מונחין וקרא דאותו לפני יי' הוא הנר האמצעי שאין שום אחד שיהיה פיו נוטה לצד פני יי' אלא הוא שהרי כל האחרים היו נוטים למול נר האמצעי י"ל דרבי ס"ל דאותו לפני יי' על הנר ופיו קמיירי ולא על פיו לחודיה הלכך אי אפשר לומר דצפון ודרום היו מונחים מפני שאז לא יהיה האמצעי מערבי יותר מהאחרות אלא מצד הפה בלבד אבל אם היו מונחים מזרח ומערב אי לאו קרא דאל מול פני המנורה דמשתמע מיניה דכל הנרות היו פונות אל הנר האמצעי היה מפרש שהוא הנר השביעי שהוא ופיו לצד הפרכת אבל לפי המסקנא שפירשו המקר' הזה של מול פני המנורה שהיו פונים כולם אל פי הנר האמצעי אפשר לומר שהוא הנר השביעי מפני שהנר השביעי גופו בלבד היה לפני יי' ולא פיו שפיו לצד הנר המערבי היה פונה שהוא לפאת מזרח וכן שאר הנרות הקודמות לו הלכך על כרחו לומר שהנר המערבי אינו אלא הנר השני שהנר והפה יחד היו לפני יי' כי הנר הג' אף על פי שהנר ופיו יחד היו לפני יי' אין ראוי שיהיה הוא הנר המערבי מפני שכשיהיה הכהן נכנס בהיכל בקמא לא מצי לאתחולי דכתיב אותו לפני יי' וצריך שיהיה אחר חוצה לו הלכך הוא הב' לחיצון ולא הג' משום דאין מעבירין על המצות כדפרש רש"י ז"ל בפרק במה מדליקין אבל הרמב"ם ז"ל פירש בפירש המשנה דמסכת תמיד בפרק החלו גבי נכנס' ותצא ב' נרות מזרחיית דולקין מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה של בין הערבים שהנר המערבי הוא הנר השביעי שהיא היותר פנימי והיותר סמוך לפרכ' שהוא היותר מערבי מכלם והוצרך לפרש שהב' נרות הכתובים במשנה זה הן היותר פנימיות שהן הנר היותר קרוב לפרכת והקודם לו ואם כן צריך לומר שלא היה כתוב בניסחא שלו נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין אלא שתי נרות סתם דאל"כ איך יפרש שם המזרחיים על השתי נרות היותר פנימיות שהן לצד מערב והנה מפירושו זה נראה שהוא סובר שפיות כל הנרות היו לצד מערב וכן פירש בפרק ג' מתמיד והנה הוא משי' מחלוקת בין תנא דספרי לתנא דמנחות שלפי פירושו לא יסכים הפירוש של מול פני המנורה שיהיו פיותיהן פונות כלפי הנר האמצעי אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחים וגם דברי רבי נתן שאמר מכאן שהאמצעי מכובד לא יהיה אלא למ"ד צפון ודרום היו מונחים וכבר כתבתי דבור נפרד על זה ע"ש:
